מקור תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״ג
7 כָּתַב לָזֶה וְחָזַר וְכָתַב לָזֶה. רַב אָמַר אֵינוּ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. רַב אַבָּא בַּר חוּנָא וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁינִי כֹּהֵן הַשְּׁלִישִׁי יִשְׂרָאֵל עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵין יָכוֹל לוֹכַל בִּתְרוּמָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אַבָּא בַּר הוּנָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָכוֹל הוּא לוֹכַל בִּתְרוּמָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה שֶׁמָּא יַבְרִיא.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״ג
7 כתב יד א כתב לזה וחזר וכתב לזה. פי' ושניהם היו צוואות ש"מ ומיבעי ליה אם יכול לחזור בו:
8 ומפרש דפליגי רב ור"י:
9 תיבות האיך עבידא מיותר: